מבנה הכבד, תפקוד מחלות ושבירת מיתוסים

כאשר עולה חשד למחלת כבד, יש תחילה לברר באם מדובר על בעיה שנוצרה בכבד באופן ראשוני, או על מעורבות הכבד, כאיבר מרכזי בגוף, במחלה המכונה סיסטמית, ופוגעת איברים נוספים.

במידה שמדובר במחלה ראשונית בכבד, ראוי לציין כי ברוב במרבית המקרים, לא ניתן על סמך תלונות החולה וממצאי הבדיקה הפיסיקלית (בדיקת הגוף), להגיע לאבחנת הגורם למחלה, כי מהלך המחלה דומה מאד תהא סיבת המחלה / אתיולוגיה אשר תהיה.

מיתוס רביעי: חולה במחלת כבד סובל ממחלתו.
הפרכת המיתוס: במרבית המקרים לא תהיינה כל תלונות במשך זמן ממושך ואם החולה יסבול הרי שיתלונן באופן מאד לא ספציפי על הרגשה כללית רעה, עייפות, בחילה קלה וכאב בטן ימנית. במחלה הפורצת פתאום/מחלה חריפה, יסבול מחוסר תיאבון ודחיה מאוכל, שתן כהה וצואה בהירה. ואמנם, מרבית הנדבקים בווירוס דלקת הכבד מסוג B או C יהיו נשאים ולא יסבלו ולא יתלוננו כלל. יתר על כן, רובם אף אינם מודעים למחלה המקננת בגופם.

כאמור, המחלה עלולה להתבטא בדלקת חריפה שתחלוף תוך 3-4 שבועות או להופיע ללא כל תסמין או תלונה.

בהמשך חלק גדול מהחולים יחלימו ללא כל סיבוך, וחלק נוסף, שהאחוז אותו הוא מהוה שונה במחלות שונות, יפתח מחלה כרונית. ושוב, הודות לרזרבות העצומות בכבד, המחלה הכרונית תתקדם באיטיות במשך שנים.

עם הזמן, תפנה בחלק מהחולים, הדלקת הכרונית את מקומה לצלקת/פיברוזיס, שתחמיר בדרגת חומרתה במשך מספר שנים נוספות. היות ולכבד יכולת התחדשות/חלוקת תאים מפותחת מאד, ברגע שהצלקת תגרום לירידה במסת הכבד התקין באופן משמעותי, יתחלקו תאי הכבד כפצוי לחוסר. אולם, לאור הצלקת שהולכת ומשתלטת על הכבד, אין לתאים המתחלקים מקום להתפשט על פני הכבד, ולכן הם יוצרו גושים / נודולים על שטח פני הכבד הנראים בהדמיה כגידולים. שילוב זה, של פיברוזיס מחד ונודולים הנקראים רגנרטיביים (ההיפך מדגנרטיביים) מאידך, קרוי שחמת הכבד / צרוזיס.

ברגע שמופיעה השחמת, כאמור שלב מתקדם במהלך המחלה, הכבד מאבד מגמישותו ונעשה קשיח ועולה ההתנגדות לזרימת דם אל תוך הכבד. או אז, עולה לחץ הדם בכבד (בדומה ליתר לחץ דם המוכר לנו מחוץ לכבד).

תופעה זו גורמת למספר סיבוכים:
 

• הדם, שאינו יכול להיכנס לכבד, זורם "אחורה" אל כלי דם היוצאים מתוך וריד הכבד ומעלה בהם את הלחץ, עד כדי פיצוצם-דמם מדליות/ורידים מורחבים בוושט.

• נוזל הדם שאינו יכול להיכנס לכבד, בנוסף לירידת האלבומין/חלבון בשל מחלת הכבד הקשה, יוצא אל מעבר לכלי הדם למצטבר בחלל הבטן ובגפיים-מיימת ובצקת.

• החומרים הרעילים בדם, שאינו נכנס לכבד וזורם בכלי דם שאינם בכבד (מעקפים / שנטים), מצטברים במוח וגורמים תחילה לרעד קל בידיים, בהמשך לחוסר אוריינטציה ובסוף לאובדן הכרה ועליית לחץ תוך מוחי.

• באופן משני קיימת ירידה בזרימת הדם לכליה ומתפתחת אי ספיקת כליות בנוכחות כליות תקינות משנית לאי ספיקת הכבד - סנדרום הפטו-רנלי.

יש לציין, כי בחלק קטן מהמקרים, תתפתח אי ספיקת כבד עם הופעת המחלה החריפה, תופעה הנקראת מחלת כבד פולמיננטית, עם אחוז תמותה גבוה במיוחד המחייב ביצוע מהיר של השתלת כבד.

הסיבות למהלך מחלות הכבד שונות ומגוונות וניתן באופן כללי לחלקם למספר "מגירות":
 

• מחלת כבד דלקתית זיהומית - דוגמת ההפוטיטיס הוויראלית מסוג A-G

• מחלת כבד דלקתית שאינה זיהומית - דוגמת הפטיטיס אוטואימונית, שחמת ביליארית ראשונית או כולנגיטיס סקלרוטית ראשונית

• גידולי כבד שפירים או ממאירים

מיתוס חמישי: ממצא חשוד בכבד מרמז על גידול ממאיר.
הפרכת המיתוס: יש לזכור שמרבית הגידולים אינם ממאירים (המנגיומה, אדנומה ו-FNH היפרפלזיה נודולרית פוליקולרית), קיימות בכבד ציסטת פשוטות או אף מסוידות שלרוב אינן מדאיגות, ורק מיעוט המקרים-ממאיר. הגישה לממצא ממאיר מחייבת לברר אם מדובר בגידול ראשוני, שמקורו בתאי הכבד כגון הפטומה או בכולנגיוקרצינומה, או בגידול משני / גרורה, ממקור אחר בגוף.