מחלת כבד משנית לזיהום – הפטיטיס C
מדובר בנגיף מסוג רנ"א, המשתייך למשפחת ה-Flavivirus. המטרה הקלאסית של הנגיף היא תא הכבד, ההפטוציט, אך ניתן למצוא אותו גם בלימפוציטים מסוג B.
לנגיף יש יכולת חלוקה ושכפול מדהימה - 10 טריליון חלקיקים נוצרים מדי יום. קיימים שישה תת-סוגים של הנגיף הקרויים גנוטייפים, וסוג הגנוטייפ יכול לשמש כלי ניבוי יעיל לתגובה לטיפול ולפרוגנוזה.
שכיחותו של נגיף דלקת הכבד מסוג C בארה"ב היא כשני אחוזים, בארץ שכיחותו נעה בין 2-0.5 אחוזים ועומדת על 2 אחוז באוכלוסייה הכללית.. הנגיף פוגע ב-170 מיליון איש בעולם (ברגע נתון), ונפוץ פי 5 מהנגיף הגורם למחלת האיידס (HIV). מצב של דלקת כרונית שכיח ביותר, והנגיף מהווה את הסיבה השכיחה ביותר למחלת כבד המחייבת השתלת כבד כיום.
מרבית ההדבקה נובעת מדם שאנשים קיבלו לפני שנת 1992, השנה בה החלו לבדוק את נוכחות הוירוס במוצרי הדם, או משימוש במחטים לצורך הזרקת סמים.
מרבית הנדבקים בוירוס, 80 אחוז, יישאו אותו בדמם אך לא יפתחו מחלת כבד ולפיכך יקראו נשאים, ואילו 20 אחוז יפתחו מחלת כבד כרונית ההולכת ומחמירה עם השנים עד כדי צורך בהשתלת כבד, התפתחות גידולי כבד או חלילה מוות.
האבחנה מבוצעת בעזרת בדיקת דם פשוטה לגלוי הוירוס בגוף.
חשיבות האבחנה בכך שהיום נמצא בסל הבריאות טיפול תרופתי כמעט ללא כל תופעות לוואי, הניתן בדרך כלל למשך 12 שבועות, ובלמעלה מ-95 אחוז מהמקרים, גורם לחיסול הוירוס.
בדומה לנגיף ההפטיטיס B, נובעת ההדבקה ממגע דם, נוזלי גוף ומחטים מזוהמות.
המחלה החריפה – במשך שנים חונכנו כי נדיר שהנגיף יגרום לדלקת כבד חריפה. אולם בשנים האחרונות הופיעו בספרות תיאורים של דלקת חריפה, ומבחינה קלינית כנראה מדובר בתת-מודעות לתופעה. התסמינים יופיעו בתוך 7-8 שבועות מההדבקה, וברוב המקרים מדובר בדלקת בדרגת חומרה קלה.
חשוב לציין כי לגילוי המחלה בשלב הדלקת החריפה יש חשיבות רבה ביותר, שכן טיפול נכון לתקופה קצרה גורם להיעלמות הנגיף ביותר מ - 90 אחוזים מהמקרים.
ברוב המקרים המחלה הופכת כרונית. במשך שנים ייחשב החולה לנשא של הנגיף שאינו סובל מכל תסמין. בהמשך מופיעות תלונות לא ספציפיות דוגמת עייפות, והביטוי הקליני יופיע לאחר עשרות שנים ממועד ההדבקה. אוכלוסיית החולים נחלקת לאלו היוצרים פיברוזיס / צלקת בצורה "אטית" ובצורה "מהירה". לרוב שחמת תתפתח בתוך 30 שנה ב-20 אחוזים מהמקרים.
צריכת אלכוהול, המהלך המהיר שכיח יותר בקרב גברים, זיהום נלווה בהפטיטיס B או ב-HIV וגיל מבוגר יחסית בהדבקה.
הסיכון להתפתחות סרטן הכבד בחולים אלה הוא 1-4 אחוזים בשנה, והוא יופיע בדרך כלל בסובלים משחמת הכבד.
למחלה יש שלל תופעות חוץ-כבדיות (דוגמת פגיעה במפרקים, בכליות, בעור), הנובעות מנטייה למצבים אוטואימוניים או לימפופרוליפרטיביים. נוגדנים הבאים לידי ביטוי בקור ונקראים קריו-גלובולינים הם רמז לתופעות חוץ-כבדיות הקשורות למחלה.
-
צורכי סמים
-
חולים הזקוקים למוצרי דם (המופיליה) או להמודיאליזה
-
חולים עם הפרעה לא מוסברת בתפקודי כבד
-
אלה שקיבלו דם לפני 1992
-
אלה שהושתלו בגופם איברים לפני 1992
-
ילדים שנולדו לאימהות הנושאות את הנגיף
-
בני זוג לנשאי הנגיף
-
עובדי רפואה שנדקרו
מחקרים תיארו שיעור נמוך ביותר של הדבקה מאם ליילוד (3 אחוזים) ושיעור נמוך דומה של הדבקה ביחסי מין בין בעל לאישה. לפיכך אין כל המלצה לשימוש באמצעי מניעה בנשאים המקיימים יחסים עם בן זוג קבוע. אולם יש להימנע משימוש משותף בסכיני גילוח, מברשת שיניים ומחטים ולהימנע ממגע דם. יש לציין כי זיהום משולב בהפטיטיס C וב-HIV מגביר את הסיכוי להדבקה. העברה ברוק מתוארת אך אינה שכיחה. תוארו מקרי הדבקה דרך מכשור רפואי.
עירוי דם - משנת 1992 - עת החלו לבדוק מנות דם לנוכחות נוגדני הנגיף, פחת באופן ניכר שיעור ההדבקה ממנות דם. כיום שיעור ההדבקה הנדיר ממנות דם עומד על 1:103,000 מנות דם.
שכיחות הנשאות בעובדי רפואה אינה גבוהה מאשר באוכלוסייה הרגילה. ההדבקה מדקירת מחט נמוכה מ-10 אחוזים וקיים "חוק השילוש": 30 אחוזים נדבקו ממחט הנושאת את נגיף ההפטיטיס B, כ-3 אחוזים נדבקו ממחט הנושאת נגיף הפטיטיס C, ו-0.3 אחוזים נדבקו ממחט הנושאת נגיף HIV.
-
יש לבדוק נוגדנים בסרום
-
יש לבדוק HCV ,PCR כשהנוגדנים חיוביים, כששוקלים טיפול, כשקיימת עלייה בלתי מוסברת באנזימי כבד, כשהאתיולוגיות נשללו או כשחושדים במחלה כרונית.
עד היום ביופסיית כבד נחשבת חיונית להערכה מדויקת של מצב הכבד טרם טיפול, דרגת הדלקת ודרגת הפיברוזיס, והיא בסיס למעקב לתוצאות הטיפול בהמשך. אולם באחרונה הוכנסו לשימוש אמצעי אבחון יעילים בלתי חודרניים דוגמת הפיברוטסט (שש בדיקות דם שהיחס ביניהן במתאם לפיברוזיס בכבד ולהימצאות דלקת) והפיברוסקאן (מכשיר דמוי אולטראסאונד המעריך בדייקנות פיברוזיס על סמך אלסטיות הרקמה). אמצעים בלתי פולשניים אלה יחליפו עם הזמן את הביופסיה. יש לציין כי הצטברות שומן בתאי כבד (סטאטוזיס) אופיינית להיסטולוגיית הכבד בחולים הסובלים מהנגיף.
-
השמנה
-
אלכוהול
-
הפטיטיס A, B
-
רמת ברזל גבוהה בדם
-
HIV
מטרת הטיפול היא להשמיד את הנגיף, לרפא את החולה ולמנוע התפתחות שחמת הכבד וסרטן הכבד.
החלמה - PCR שלילי בתום 12 שבועות מתום הטיפול.
חומרת המחלה נקבעת בעיקר על סמך דרגת הצלקת בכבד, כאשר מדובר בחמש דרגות, החל מדרגה 0 - ללא צלקת ועד דרגה 4 - שלב שחמת הכבד, בו הכבד כולו מצולק. בשלב זה אנו חוששים מסיבוכים משניים כגון עליית לחץ הדם בכבד (מיימת, דמם מדליות ואנצפלופתיה) ומהופעת גידול ראשוני בכבד.
בנשאים, אנשים שבדמם מופיע הווירוס, אך אין להם כל תסמין קליני, מעבדתי או עדות לנזק כבד- מקובל להסתפק במעקב בלבד, הכולל אולטראסאונד בטן אחת לשנה ורמת תפקודי כבד בדם פעמיים בשנה.
הטיפול במחלה עבר מהפך כאשר במשך שנים הוצע טיפול באינטרפרון, למשך שנה, הניתן בזריקה וטומן בחובו הרבה תופעות לוואי. שיפור האינטרפרון ושילובו עם תרופות נוספות השיגו תגובה בקרב 60-80 אחוז מהמטופלים.
בשנים האחרונות, פותחו יותר מעשר תרופות חדשות, העומדות בשלבים שונים של אישור בארה"ב, אירופה וישראל, הניתנות בשילובים שונים, ויעילותן מגיעה להכחדת הווירוס בלמעלה מ-90 אחוז מהמטופלים. תרופות אלה נלקחות דרך הפה ל 12-24 שבועות בלבד, וכמעט שאינן גורמות לתופעות לוואי. חסרונן העיקרי – הן יקרות ולכן מקובל לתת אותן רק לחולים הקשים ביותר עד אשר יוזלו המחירים.
בתקופה הקרובה, יהיה על המומחים בנושא, להעריך את מידת החומרה וקצב התקדמות המחלה בכל חולה וחולה ולבחון האם הוא ראוי לטיפול, ואיזו תרופה יש להציע לו.
ללא טיפול 20 אחוזים מהחולים יפתחו שחמת הכבד, ומתוכם כ-4 אחוז בשנה יפתחו את סרטן הכבד.
בכישלון טיפולי - אם מתפתחת שחמת על סיבוכיה, החולה מועמד להשתלת כבד.
מחלת כבד עקב נגיף ההפטיטיס מסוג C היא כיום הסיבה השכיחה ביותר להשתלת כבד בעולם המערבי. שיעור חזרת הנגיף לאחר ההשתלה מגיע ל-100 אחוז בתוך 5 שנים, אך במרבית המקרים תתפתח מחלה משמעותית רק לאחר שנים רבות, ולכן קיימת הצדקה להשתלה.